לגדל תינוקות בלי חיתולים

 

Natural Infant Hygiene

 – הגיינת תינוקות טבעית

מה זה בעצם?

הגיינת תינוקות טבעית זו דרך פרקטית ועדינה לדאוג לצרכי התינוק מלידתו. במקום ללמד תינוק לעשות את צרכיו בתוך בגדיו האינטימיים ביותר ולנקות אח"כ, אמהות ואבות לומדים להקשיב ולהיענות מיידית לצרכי התינוק ולאיתותיו. צפייה בתינוק והתקשרות אליו עוזרת להורה לפענח את האותות, שפת הגוף והתזמון שלו. הורים רבים מגלים לאחר זמן מה כי התגובות שלהם נעשות יותר ויותר אינטואיטיביות. כאשר התינוק רוצה להתפנות, ההורה מחזיק אותו בתנוחה מסויימת מעל השירותים ומשמיע קולות (פשששש). בדרך זו, ההורים נענים לצרכי תינוקותיהם, מעמיקים את ההתקשרות בינהם ומקטינים את השימוש בחיתולים. שיטה עתיקה זו היא הנפוצה בחלקים נרחבים של העולם הלא מערבי. בכל מקרה היא חלק מהרצף של דאגה לרווחת התינוק בדיוק כמו הנקה, לינה משותפת ועוד.

היום ברור לכולנו כי תינוקות צריכים לינוק מתי שהם רוצים. אם אנו מחכות – הם מודיעים לנו בדרכם שלהם כי הם רעבים. די ברור איך הם נהנים מהאוכל, ברור מתי יש להם בעיות עיכול אך משום מה סוף התהליך נדחק. היום גם לי ברור כי הם מודעים גם לסוף התהליך. רק בתודעה שלנו זה איכשהו נדחק. זז הצידה.

להורים לתינוקות יש את היכולת לתקשר עם עולליהם לגבי הצרכים שלהם והם אכן עושים זאת שנים רבות במקומות שונים בעולם – אסיה, אפריקה ודרום אמריקה.

בתחילת הדרך, לאחר הלידה, קשה יותר להבין מה רוצה התינוק. הדרך היא יותר בצורה של ניסוי וטעיה. אח"כ זה כבר נהיה ברור יותר. כאשר מתעלמים מאיתותי התינוק, הוא מפסיק לאותת ולומד לקבל את המצב הקיים. כאשר אין תגובה מצד ההורה, התינוק מסתגל למצב זה.

אנו, ההורים, למדנו לחשוב כי זה "קל" יותר ו"נוח" יותר בטווח הקצר לחתל תינוק מנקודת המבט של מבוגר. דבר זה אף מסביר את הפופולריות הגבוהה שיש בקרב ההורים לשיטת ההירדמות אשר זכתה לכינוי "שיטת חמש הדקות". לתינוק מאידך, התוצאות הן מוחלטות לטווח הארוך.

כל אם אשר לא בוחרת בדרך זו, מפסידה לדעתי את האינטימיות, נוחות והביטחון שצרכי התינוק נענים בצורה אופטימלית. אנו נושאות אותם במנשא, ישנות איתם בלילה, מניקות אותן מתי שרק הם רוצים. מדוע זה לא?

מבחינת ההשקעה שדרך זו מצריכה לעומת גמילה מחיתולים היא זהה. או שמשקיעם עכשיו או אח"כ. עדיף לתת את תשומת הלב כעת, כאשר התינוק זקוק לה בצורה ברורה וישירה, מאשר לנסות ולתקן זאת כאשר זה כבר יותר מורכב.

נשאלת השאלה מדוע לא לחכות לגיל 18- 24 חודשים כאשר התינוקות כבר מוכנים לגמילה. ייתכן וזה נכון כאשר אנו עוסקים בתינוקות אשר מחותלים מרגע הולדתם ואשר "גדלו" להתעלם מתחושות תיפקודי גופם.

מה שבטוח נכון אלה העובדות הבאות:

  • תינוקות לא צריכים להיות מחותלים מלכתחילה
  • בדרך זו אנו נענים לצרכי התינוק בנוגע להפרשותיו עוד הרבה לפני שהוא מסוגל לשבת לבדו על הסיר.
  • אם צרכיהם נענים מהתחלה אין להם צורך שילמדו אותם להות אותם שוב
  • הם מודעים לצרכיהם ויכולים לשלוט בהם מלידה

תינוקות מחותלים מאבדים את המודעות הזו ולומדים להשתמש בחיתולים שלהם כשירותים ניידים. הם מאומנים לעשות את צרכיהם אל תוך הלבוש האינטימי ביותר שלהם. אח"כ יש צורך ללמדם שוב להכיר בצרכיהם הטבעיים וללכת להתפנות במקום אחר. תהליך זה מצריך מאמץ אדיר ומלווה בלא מעט אי נעימויות מצד הילד וההורה.

רוב הפרסומות העוסקות במוצרי תינוקות מנסות לשכנע כמה המוצר קרוב לדבר האמיתי: "מעוצב כמו פטמה אמיתית" , או "נשמע בדיוק כמו הלב של אמא" , "רך כמגעך" וכמובן "כמו ללכת בלי חיתול בכלל". אם כך – מדוע, אם יש באפשרותך כמובן, לא להיניק כל הזמן, לשאת את התינוק קרוב לליבך, וכמו כן לא לחתל.

היום יותר ויותר נשים חוזרות להניק את תינוקן, נושאות אותו במנשא ולא מחתלות.

בתרבויות רבות מהווה הדרך של גידול ילדים בלי חיתולים חלק מתרבות של דאגה לרווחת התינוק. כולם פשוט עושים מה שהם רואים מסביבם בלי להקדיש לכך יותר מדי מחשבה. כמובן שזהו אינו המצב במערב. כמו הבחירה להיניק לפני 40 שנה או הבחירה להניק ילד היום, כך הורים הבוחרים לגדל את תינוקם בלי חיתולים, בוחרים לתרגל משהו שהוא מוץ לנורמה. בשוליים. הסיבה העיקרית לבחירה בדרך זו היא כי הם מרגישים שזה לחלוטין מתאים ונכון עבורם ועבור תינוקם.

הורים הבוחרים בדרך זו, עושים זאת מהסיבות הקרובות להשקפותיהם. חלקם מוצאים בכך את ייתרון הקירבה והאינטימיות. לחלקם מדברות יותר הסיבות הקשורות לנושא השמירה על הסביבה או מסיבות כלכליות. ישנם הורים הבוחרים בשיטה זו פשוט מפני שזה מה שטוב להם ולתינוקם.

אני מאמינה כי לא משנה כמה קשה ננסה, לא נוכל להפריד עצמינו מהכלל, מאחרים, מהטבע, מה"סך – הכל". אולי לא תמיד אנו מודעים לכך, ולפעמים אף מנסים להלחם בזה, אבל תמיד אנחנו נשארים מקושרים. לכן זה כל כך הגיוני בעיני דרך התגובה הזו לצרכיו של התינוק. התגובה שלי משפיעה לא רק על מצבו הפיזי של התינוק אלא גם על מצבו הרגשי, ההתפתחותי והבריאותי. זה כמובן משפיע גם עלי וכמו כן זהו חלק מראיה סביבתית וחברתית.

דרך זו אינה הדרך היחידה לדאוג לנקיונו לנוחותו ולעורו היבש של התינוק. אפשר גם לנקות אחריו. בחלק מהמדינות הלא מפותחות זה בדיוק מה שעושים. תינוקות אלו נהנים מחופש תנועה ועור נקי כתוצאה מכך שהם גדלים בלי חיתולים. בד"כ יש איזושהי התייחסות לצרכים שלהם אולם ללא כל מודעות לשליטה. עדיין יש לאמן אותם בבוא הזמן לגמילה אם כי סביר להניח כי הם יעשו זאת בקלות ובגיל מוקדם יותר מאשר התינוקות המערביים. בדרך זו אנו מאבדים את התקשורת המיוחדת עם התינוק ואת מודעותו לגופו ולצרכיו.

שימוש בחיתולים והחלפתם ברגע שהם מתלכלכים זו אופציה דומה. בד"כ הנטייה היא לסמוך יותר ויותר על הנוחות שבשימוש בחיתול ומחליפים חיתולים לעיתים יותר נדירות.

N.I.H בעצם משדרגת את הנוהג הזה ומוסיפה לו מספר יתרונות: הילד נהנה מנוחות מירבית, מודעות לגופו, כבוד לגופו ולצריכו והגיינה שנובעת מהיותו ללא חיתולים מלידה. ההורה מצידו אף חוסך עבודה וכסף. אבל יותר מהכל, הרווח של שניהם הם כמובן הקירבה, האינטימיות, המודעות והתקשורת בינהם.

מספר סיבות והרווחים הנטועים בצידן:

  • זה טבעי – למילה "טבעי" יש פרשנויות שונות בתרבויות שונות ובכל זאת זו מילה אשר עולה תמיד בהקשר לגידול ילדים בלי חיתולים. לאחד, טבעי אומר לא לשבת בתוך ההפרשות שלו ולשני טבעי אומר התקשורת המיוחדת בינו ובין התינוק.
  • היענות מיידית לצרכי התינוק – זוהי למעשה אחת הסיבות העיקריות מדוע בוחרים הורים בשיטה זו. ישלא מעט בחירות שהורים לתינוקות עושים ע"מ להיענות לצרכיהם: הנקה טבעית, לינה משותפת, נשיאה במנשא ועוד. באי השימוש בחיתולים אנו מרחיבים את האפשרויות ובעצם זה גורם לנו להיות אפילו יותר מקושרים לצרכיו הרגשיים והפיזיים של תינוקנו, ואנו יכולים לקבוע ביתר מהירות ויעילות מה בדיוק הוא צריך.כאשר התינוקות נולדים הם תלויים בנו לחלוטין שנדאג להם. כאשר צרכיהם אינם מובנים ונענים, התינוקות בוודאי מרגישים תסכול, פחד, חוסר בטחון, בלבול וחולשה. אם, לעומת זאת, צרכיהם נענים מיידית הם יחושו בטחון וכי הם מחוזקים.
  • תקשורת טובה יותר וקשר חזק בין התינוק וההורה – כל התינוקות רוצים שיקשיבו להם ויענו להם ועל כך בדיוק מדובר בדרך זו. התקשורת והקרבה שחווים התינוק וההורים עולים בכל דיון בשיטה זו. הורים נדהימים לראות כיצד התינוק מתקשר כבר מלידה לגבי צרכיו ולומדים לראות בבכי צורת תקשורת ולא פעולה מניפולטיבית או בכי ללא סיבה. אם אנשים יוכלו באמת להבין כי התינוק חש בכל ומתקשר לגבי צרכיו בכלל (לא רק בנוגע להפרשותיו), כל צורת המחשבה שלהם תשתנה. לעולם הם לא יוכלו להשאיר שוב תינוק שיבכה (יפתח את הריאות). התינוק מסוגל להעביר לנו מסרים מורכבים יותר או פחות. זה תלוי רק בנו אם נקבל ונבין אותם.
  • נוחות פיזית של התינוק – כל יצרני החיתולים, חד פעמיים ורב פעמיים, מתחרים בינהם על הנסיון לייצר את החיתול הדק ביותר, היבש ביותר והרך ביותר. עדיין, אין כל ויכוח כי ללכת בלי חיתול בכלל זה הדבר הנוח ביותר לתינוק. בשיטה זו התינוק אף פעם לא יושב על חיתול או בד רטוב או צואה.
  • עור בריא ללא תפרחת חיתולים – מאז שהתחילו לחתל תינוקות, התוודעו הורים לנושא של תפרחת חיתולים. עבור חלק מהם, אשר גידלו ילד בכור עם חיתולים, זוהי הסיבה דרכה הגיעו לנסות לגדל את ילדם השני בי חיתולים. יותר מ60% מהתינוקות יסבלו מתפרחת חיתולים עד לגמילה. הסיבה לתפרחת חיתולים ברורה מהשם שלה: חיתולים. בד"כ אנו לא מחליפים לתינוק את החיתול ברגע שהוא נרטב. לתינוקות רגישים במיוחד, אפילו רטיבות מועטה מספיקה ע"מ ליצור את הגירוי בעור.
  • עיכול טוב יותר – הורים רבים אשר החלו משתמשים בשיטה זו דווחו על הקלה בפעולות העיכול של התינוק, וכי תינוקות "קוליקים" הראו שיפור רב, כלומר – נוחות רבה יותר ובכי מופחת.  כל היונקים בטבע "מעסים" את איזור ההפרשות של הגורים שלהם ע"מ לעזור להם לעשות את הפרשותיהם בצורה נוחה. אנו בעצם מסייעים לתינוק בכל שאנו משאירים את האיזור חשוף (או לפחות לא עטוף בשכבה עבה) וכך יש ביכולתו "לגרות" את האיזור ע"י תנועה או ע"י נשיאתו ללא חיתול. התנוחה בה אנו בוחרים להחזיק את התינוק בשעת עשיית הצרכים גם היא יכולה לסייע.
  • מודעות התינוק לגופו – כאשר מודעות התינוק לצרכיו מכובדת זווכה להתייחסות הילד גדל בקשר עם גופו והתפקוד שלו. התינוק גדל להכיר ולתקשר עם צרכי גופו. מאחר וזהו תהליך מהנה לתינוק ולהורה והתינוק עושה צרכיו בצורה חופשית והגיינית אשר לא מזהמת את גופו, לא נוצרת אצלו אסוציאציה של לכלוך או אי נעימות.
  • הגיינה ונקיון – בשיטה זו, לא התינוק ולא ההורה צריכים להיות באיזשהו מגע עם הפרשות הגוף של התינוק לאחר שהן עוזבות את גופו.ההפרשות גמיעות ישר למקומן הסופי בלי שהן נמרחות לפני כן בכל מקום: החיתול, ישבנו של התינוק ועוד. כל שנדרש זה ניגוב קל או שטיפה של ישבן וכמו כן שטיפה קלה של הסיר או הכיור. עור התינוק נשאר יבש ונקי.
  • חסכון כספי – כל שנדרש בשיטה זו הם מחוייבות, סבלנות וקצת אינפורמציה. מספר חיתולים, מגבות ישנות להניח על המיטה, סיר וזה הכל.
  • המנעות מחומרים מזיקים – חיתולים חד פעמיים בעלי כושר ספיגה  מכילים חומר בשם סודיום – פוליאקרילן שהוא בעצם ג'ל אשר יכול לספוג נוזלים עד פי מאה ממשקלו. זה הרבה מעבר לנדרש עבור עורו העדין של התינוק. חומר נוסף אשר נמצא בחיתול הנו כלור כתוצאה משטיפות חומרי הגלם במטרה לייצר חיתול לבן.
  • איכות הסביבה – מכל היבט שהוא זהו הפתרון האולטימטיבי מול השימוש בחיתולים רב פעמיים ובוודאי מול החיתולים החד פעמיים. כל תינוק מייצר בממוצע 2.5 טון חיתולים מזוהמים עד שנגמל.
  • ספונטניות וגמישות – בדומה  למקרה של הנקה מלאה, עבור משפחה המגדלת תינוק ללא חיתולים, ביקורים, טיולים ונסיעות לא מצריכים היערכות מוקדמת או מסובכת.

 

מיתוס המוכנות לגמילה וחוסר השליטה בסוגרים – התיאוריה כי גמילה מחיתולים לםני גיל 18- 24 חודשים יכולה לגרום נזק לתינוק וכי לתינוקות אין יכולת שליטה בסוגרים, נטועה עמוק מאד בתרבותינו.

בשום זמן בהסטוריה האנושית לא היה מצב שתינוקות נגמלים כל כך מאוחר כמו בימינו אנו. מתי בדיוק התחלנו לחשוב שמוטב מאוחר?

בשנת 1932, לדוגמא, פרסמה ממשלת ארה"ב מדריך לאמהות (INFANT CARE) אשר הדריך אמהות להתחיל תהליך של גמילה מחיתולים כבר מלידהולסיים בערך בגיל 6-8 חודשים. כמובן שזה היה רחוק מNIH. מסגרת הזמנים זה הדבר היחיד הזהה ואשר מוכיחה כי הדבר אכן אפשרי מבחינה פיזית ונוירולוגית. מכל שאר הבחינות היתה השיטה בה דגל המדריך כפייתית ודוחקת באמהות "לסיים" מהר ככל האפשר עם העול הכרוך בטיפול בתינוק. בהוראות הכתובות לאמהות נכתב למשל, כי יש להחדיר מקל סבון לפי הטבעת של התינוק ע"מ להביא לתנועת מעיים. עוד הומלץ על לוח זמנים נוקשה של פעמיים ביום, בוקר וערב.

בשנת 1962, רופא ילדים בשם בארי ברזלטון פרסם גישה חדשה לגמילה. הוא הציע שינוי בדרך לגמילה מחיתולים שהיתה נהוגה עד אז, ודרך זו היא המקובלת עד היום בעולם המערבי.  גישה זו גורסת כי לתינוקות אין שליטה בסוגרים שלהם, אין להם מודעות לעשיית הצרכים ואין להם כל יכולת לתקשר לגבי הנושא. לא נעשו מחקרים אשר יוכיחו או יפריכו את נכונות ההנחות הללו וברזלטון עצמו הודה כי הוא ביסס את התיאוריה שלו על הנחות בלבד.

לפי הרישומים שנעשו על ידו, בבדיקת 1170 ילדים אשר לא הורשו להתחיל תהליך גמילה לפני גיל 18 חודש, התקבלו התוצאות הבאות: גיל ממוצע לגמילה במשך היום: 28.5 חודשים, גיל ממוצע לגמילה ביום ובלילה: 33.3 חודשים. 22% מהילדים לא היו לחלוטין גמולים בלילה בגיל 42 חודשים.

בשנת 1999 יצא נספח בענייני גמילה של עיתון נפוץ העוסק בענייני רפואה ושמו: "PEDIATRICS". בנספח זה הודגשה שוב ושוב החשיבות של מוכנות הילד לתהליך הגמילה אשר לא קיימת לפני גיל 18 חודש. בסוף הנספח התפרסמו קווים מנחים נפרדים להורים, אנשי רפואה, ומטפלים. עבור ההורים, נטען כי יש לחפש סימני מוכנות אצל הילדים, אולם הם לא נוקבים בדוגמאות. עוד נטען כי לא מומלץ להתייחס חסימנים כאלה לפני גיל 24 חודשים (שזה חצי שנה מאוחר יותר ממה שנכתב בנספח במקומות אחרים). מהם הקווים המנחים האלה ומי הם המומחים בזיהויים? – בסוף המאמר פורסם שמה של חברת "פמפרס". ובכלל, כל הנספח מומן ע"י חברת "PROCTOR  AND GAMBLE" יצרנית החיתולים הגדולה בעולם. רק "צירוף מקרים" הוא שהמאמר המפורסם שלו בנושא גמילה מחיתולים הופיע בשנה בה חברת "פמפרס" נכנסה לשוק. ברזלטון הזהיר מפני גמילה מוקדמת מדי ובו זמנית פרסם את החיתולים במידה 6 של חברת "פמפרס".


הפיזיולוגיה של עשיית הצרכים – לחלקנו חשוב יהיה להבין את מערכת ה"אינסטלציה" בגופנו. בכל זאת עשיית הצרכים היא אחת הפעולות היומיות והבסיסיות ביותר של גוף האדם.

אנו נוטים לחשוב כי הדחף לתת שתן מורגש כאשר השלפוחית מלאה. במבוגר או ילד בריאים, ההתמלאות ההדרגתית של השלפוחית מגרה "רצפטורי מתיחה" ופעולה זו גורמת לנו לחוש את הצורך להשתין. אנו מרגישים זאת לראשונה כאשר השלפוחית מגיעה לחצי מגודלה המקסימלי בו אנו מרגישים נוח. הרגשת כאב חשים כאשר השלפוחית גדולה פי שלוש מהנפח הזה. במילים אחרות, אנו חשים בצורך לתת שתן הרבה לפני שהשלפוחית באמת מלאה. בד"כ אנו נותנים שתן כאשר השלפוחית מלאה פחות מחצי.

כאשר השלפוחית מתחילה להתמלא, דפנותיה נמתחות, שריר טבעתי פנימי נרפה והשתן נע לעבר צינורית השתן והשריר הטבעתי החיצוני שהוא שריר רצוני. בנקודה זו, מתקבלת החלטה לתת שתן, השריר נרפה והשתן יוצא החוצה. יכולת זהה "להרפות" את השריר קיימת גם אצל התינוקות.  הם לומדים במהירות לקשר בין יכולתם להרפות ובין התנוחה בה מחזיקים אותם והקולות שמשמיעים להם. רגישותו של התינוק לצרכיו מתפתחת תוך הכרת התחושות הגופניות שלו והיכולת להרפות את השרירים. יש לשים לב כי היכולת לשחרר נבדלת מהיכולת להחזיק או לשמור.

לתינוק יש מודעות לתחושות המצביעות על מצב השלפוחית. בשלב זה יסמן התינוק להורה או שההורה יצפה לצורך תוך שהוא נסמך על תזמון או אינטואיציה. ההורה יחזיק את התינוק בתנוחה וישמיע קול. התינוק ישחרר מרצונו את השלפוחית עוד לפני שהשלפוחית תתמלא עד למצב של אי נוחות. עם הזמן, השרירים של התינוק יתחזקו ושליטתו בהם תגבר. אז יוכל התינוק לאגור כמויות גדולות יותר של שתן למרווחי זמן גדולים יותר.

בתהליך רגיל של גמילה מחיתולים, הילד לומד מחדש לשלוט בדחף לתת שתן מיידית. בד"כ הילדים "אוגרים" את השתן ולא משחררים עד למצב בו השלפוחית מלאה. רק מאוחר יותר לומד הילד "לשחרר" ולתת שתן גם כאשר השלפוחית אינה מלאה. דבר זה מסביר מדוע ילדים אומרים שהם לא צריכים כאשר מציעים להם לפני שנכנסים למכונית, ואילו עשר דקות אח"כ הם "חייבים" פיפי. מתסכל ככל שיהיה התהליך הם עדיין אינם מסוגלים בתחילה לתת שתן כאשר השלפוחית אינה מלאה לגמרי. רק בגיל מאוחר יותר הם ילמדו "לשחרר".

מתן יציאות, כמו מתן שתן, כרוך בפעולות של מספר שרירים רצוניים ולא רצוניים. כאשר המזון מתעכל ועוזב את הבטן הוא נע לעבר המעיים ומשם אל פי הטבעת. שוב מופעלים רצפטורי מתיחה ונוצר הצורך ליציאה. אנו מפעילים שרירים טבעתיים ואף מסוגלים לדעת אם זה כתוצאה מגאזים, שלשול או יציאה רגילה.

הורים לתינוקות ישימו לב כי התינוק יסמן מתי יש לו יציאה אולם הוא לא יסמן לפני שהוא משחרר גאזים.בסוף התהליך רפלקס של סגירה משפיע על פעולת השריר הטבעתי ועל רצפת האגן. לרצפת האגן תפקיד בשחרור והחזקה של המכאניזם של היציאות. מבנה השריר בנוסף לתנוחה בה מחזיקים את התינוק תורמים לתנועת המעיים שלו. התנוחה של הכריעה הכרחית לתנועת מעיים טובה.

כתבה שלי גת IBCLC
חלב אם מועדון הנקה


אוקטובר 08, 2013 | קטגוריה: הגיינת תינוקות טבעית, היגיינה טבעית | תגובות: אין

 


השאר תגובה




bottom